עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס - ביטוי המתאר אדם העושה מעשה נקלה אך מתהדר כאילו עשה מעשה נעלה.
מקור הביטוי בסיפור המופיע בספר במדבר פרק כ"ה, שם מסופר על זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון שבא על הנסיכה המדיינית כזבי בת צור בהתרסה, "לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל" וגרם לעונש המגפה שבה נהרגו עשרים וארבעה אלף מבני ישראל, עד שבא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, הרג את זמרי ביחד עם המדיינית, ובכך עצר את המגפה.
מעשהו של פינחס נחשב על פי פשוטו של המקרא למעשה גבורה עילאי, ואף לקידוש השם (התלמוד במסכת סנהדרין מתייחס למעשה באופן מורכב יותר, וממקד את ההצדקות ההלכתיות להרג), ולעומתו נחשב מעשהו של זמרי למעשה של טומאה, ועונשו נחשב למוצדק על ידי חכמי התורה, אף שלא הייתה קיימת הלכה מפורשת שמתוכה היו יכולים להעמידו לדין, אלא רק הלכה שבעל פה על פיה הבועל ארמית - קנאים פוגעים בו. (משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י"ב ד').
לראשונה מופיע הביטוי בדבריו האחרונים של אלכסנדר ינאי אל אשתו שלומציון המלכה, כפי שמצטט אותם התלמוד הבבלי (סוטה כב עמוד ב'). בתקופה האחרונה לשלטונו לחם אלכסנדר ינאי, מגדולי המלכים לבית חשמונאי, כנגד סיעת הפרושים, ואף הרג רבים מהם.
בימיו האחרונים הבין אלכסנדר ינאי כי שגה, וראה שאשתו שלומציון מקרבת אליה דווקא את הפרושים שבהם נלחם, ומרחיקה את בעלי בריתו הצדוקים. צוואתו לה הייתה להתעלות מעל לריב המפלגתי, ולראות את הדברים כהוויתם, וכמילותיו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס".
"מעשה זמרי" נחשב למושג שמוזכר במקורות רבים: (מדרש תנחומא, פרשת ויחי סימן י'. ירושלמי, סנהדרין דף כ"ח א, פרק ו הלכה ג. בבלי, סנהדרין מ"ד ב')
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הסוגיה בגמרא ממאגר ספרות הקודש באתר מקראנט
- פנחס לייזר, מעשה פינחס ושבירת הלוחות, על מעשהו של פנחס בראי ההלכה - קריאה ביקורתית המזהירה מפני הרג בשם הדת, באתר נתיבות שלום.
- אריה קרן, פרשנות לפרשת פנחס.
- שי עקיבא ווזנר, מורכבות החשיבה ההלכתית - "קנאים פוגעים בו", באתר "דעת"
